מחקר של אוניברסיטת טקסס באוסטין הראה כיצד רשתות נוירונים ממירות פעילות מוח למילים בדיוק מרשים בעזרת MRI ולמידת מכונה. זו אחת מטכנולוגיות רבות שלומדות לקרוא אותות מוח ולהפוך אותם לתוצרים מעשיים: ממילים ועד וידאו ותנועות, כמו בעיטת כדור.
כאן עולה שאלה אתית: המחשבה היא הקניין הפרטי האחרון שלנו. האם נאבד את הזכות לחשוב בחופשיות? האם נתקרב לדיסטופיה שבה מנבאים פשעים לפני שאירעו, כמו ב"דו"ח מיוחד"?
נתחיל בסקירת הטכנולוגיות הקיימות היום.
אפשר לקרוא מחשבות עם AI?
בעשור האחרון נערכו ניסויים רבים לקריאת גלי מוח והפיכתם לתמונות, טקסט, וידאו או פקודות לרובוטים. הפרויקט המפורסם ביותר הוא אולי Neuralink של אילון מאסק, שמבטיח שליטה במכשירים בכוח המחשבה, אך תוצאותיו עדיין שנויות במחלוקת ולכן נשאיר אותו בצד.
מחקרים אחרים כבר הצליחו:
-
ב‑2018 חוקרי אוניברסיטת טורונטו בסקרבורו שיחזרו תמונות פנים אנושיות על בסיס אותות מוח בלבד – כלי שיכול לשפר זיהוי חשודים מעבר לתיאורי עדים.
-
ממשקי מוח‑מחשב עוזרים למי שאיבדו דיבור או כתיבה: פעילות מוח מתורגמת לטקסט בקצב ~90 תווים בדקה ובדיוק של כ‑95%.
עם זאת, ארגונים מסוימים כבר משתמשים בזה למטרות ניטור.
מי כבר התחיל לקרוא מחשבות?
בסין כבר קיימים התקנים לבישים שקוראים לכאורה רגשות עובדים ומידת קשב תלמידים; הורים יכולים לעקוב אחר ריכוז בעזרת סרטי ראש. למרות דיוקים מוגבלים, עצם החדירה לפרטיות מעוררת סערה.
מי מפקח על המפקחים?
היסטורית, מידע אישי הוא מטבע חם: מכרטיסי אשראי ועד היסטוריית גלישה. כעת נפתח פתח לעולם הפנימי. גם אם המטרה טובה – ביטחון ציבורי – חווינו כמה קל לוותר על חירות למען ביטחון מדומה.
מתגבשים "נוירו‑זכויות": מועצת זכויות האדם של האו"ם הדגישה את הצורך בתקנים להגנה על המחשבה. ארגונים כמו NeuroRights Foundation מקדמים סטנדרט בינלאומי.
חופש המחשבה מעוגן כבר זמן רב בהצהרת זכויות האדם; כעת צריך ליישם אותו במציאות טכנולוגית חדשה.
סיכום: חירות או ביטחון?
קריאת מחשבות באמצעות AI היא מציאות, לא מדע בדיוני. היא יכולה לשנות רפואה ותקשורת, אך גם לפתוח דלת לשליטה, מניפולציה ופגיעה בזכויות.
כמו כל טכנולוגיה חזקה, נדרשות מסגרות אתיות ברורות.
